שי מוצרי איכות בע"מ נ' סונגו

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 14.11.12 (כב' השופט אריאל צימרמן).

בפסק הדין נתקבלה בחלקה תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת, בה עתר המבקש להשיב לו את סכום התיקונים בסך 570 ₪ בתוספת הוצאותיו אשר שילם למבקשת עבור תיקון אופניים חשמליים שייבאה המבקשת, אותן רכש המשיב מבעל עסק אחר ברמת גן.

המשיב טען בתביעתו שבמעמד קניית האופניים בעסק האחר הובטח לו שהקבלה שקיבל מקנה לו אחריות על תקלה חשמלית באופניים. המשיב טען שבנסיבות אלו על המבקשת - שהיא חנות היבואן - להשיב לו את עלות התיקונים ששילם לה עבור תיקון אופניו בתקופת האחריות.

המבקשת טענה בהגנתה בין היתר שהמשיב לא הציג תעודת אחריות ואף גרם לנזק באופניו.

בפסק הדין נושא הבר"ע חויבה המבקשת להשיב למשיב את הסכומים בהם חויב לתיקון אופניו, בסך 348 ₪.

כמו כן חויבה המבקשת בפסק הדין נושא הבר"ע בהוצאות בסך 1,000 ₪, זאת בין היתר לאחר שלא התייצבה לדיון קודם אשר בו ניתן נגדה פסק דין בהיעדר, אשר לאחר מכן בוטל בהחלטה בה נקבע שסוגיית ההוצאות תיבחן בדיון.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בפסק הדין ובתגובת המשיב לבקשה, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות לערער על פסק הדין (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, 17.3.09).

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

בית משפט של ערעור גם לא יתערב על נקלה בממצאים עובדתיים, ובמיוחד לא יעשה כן - אלא במקרים חריגים ביותר - משהממצאים מבוססים גם על התרשמות ישירה מעדויות הצדדים כבמקרה דנן (ראו: רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות בע"מ נ' מאזן עואד מסחר כללי בע"מ, 21.9.09).

המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים מצומצמים שבהם מוצדקת התערבות ערכאת ערעור ובידי המבקשת לא עלה לשכנע שבפסק הדין נפלה טעות בולטת.

ערכאה קמא ישבה על המדוכה, שמעה את הצדדים לפניה ואת הקלטת שהוגשה, עיינה במסמכים והתייחסה לטענות הצדדים שהועלו לפניה.

המסקנה אליה הגיעה סבירה בעיני ומבוססת על הממצאים העובדתיים שנקבעו.

אף שלא ניתנה לכך התייחסות בפסק הדין וגם לא על ידי הצדדים, דומה על פניו שלאור תקנות 2, 12, ו 18 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר המכירה), התשס"ו 2006 חלה בנסיבות אחריותה של המבקשת כיבואן לתיקונם של האופניים במקרה דנן ללא תמורה, גם בהעדר תעודת אחריות.

בין כה וכה תעודת אחריות אינה חזות הכל, ובפרט בנסיבות המקרה דנן נוכח קביעותיה העובדתיות של הערכאה המבררת - בהן לא מצאתי מקום להתערב - ולפיהן עלה מהראיות שהיעדרה של תעודת האחריות הינו עניין טכני ולא מהותי מבחינתה של המבקשת.

בית משפט קמא נתן אמון בעדות המשיב לפיה לא עשה באופניים שימוש חריג שהסב את הנזק, והעדיפה על פני גרסת המבקשת שלא נתמכה בראיה אובייקטיבית אלא על ידי מכתב שכתב בעל העסק שלא הובא להעיד מטעמה.

באשר לגובה ההוצאות בו חויבה המבקשת בפסק הדין.

הלכה היא שלערכאה הדיונית - הרואה את מכלול נסיבותיו של הסכסוך ואת התנהלות הצדדים לאורכו של הדיון ואמונה על ניהול הדיון לפניה - שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים כגון דא אלא במקרים חריגים. בנסיבות דנן, ונוכח קביעותיה העובדתיות של ערכאה קמא בפסק הדין, לא נוכחתי שהמקרה הנדון נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בסכום ההוצאות שנפסק.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.